ועדה רפואית – חובת ההנמקה

במקרה והוועדה הרפואית סבורה שהנבדק אינו משתף פעולה עליה להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לכך

במקרה והוועדה הרפואית סבורה שהנבדק אינו משתף פעולה עליה להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לכך
בל 2588/08 עאדל עבוד נ´ המוסד לביטוח לאומי

דעתי היא שהאופן שבו הועדה ביצעה בו את בדיקת כח השרירים – אינו תואם להלכה הפסוקה.

מהאמור בסעיף ד´1 לפרוטוקול הועדה, כמצוטט לעיל, עולה שהועדה לא זכתה, לדעתה, לשיתוף פעולה מצדו של המערער. בהתאם להלכה הפסוקה, במצב כזה היה על הועדה לומר זאת למערער ולאפשר לו להגיב על כך. כך נפסק בדב"ע נב/27-01 ממן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 334, 336-335 (שגם בו נדון עניינו של מוגבל בניידות אשר הועדה סברה כי הוא לא שיתף עמה פעולה בעת בדיקת כח השרירים):

"הוועדה התייחסה בהחלטתה לחוסר שיתוף פעולה מצד המערער. בא-כוחו של המערער טען לפנינו, שנכח בדיון לפני הוועדה והיא לא הודיעה למערער על חשד לאי-שיתוף פעולה. הוועדה היתה רשאית להתחשב באי-שיתוף הפעולה של המבוטח בבואה להחליט.

כמו-כן, היתה רשאית לשקול גם מאמצים של המערער להסתיר את נכותו האמיתית. עם זאת, כאשר יש חשד של התנהגות כזאת של מבוטח לפני ועדה, הדרך הדיונית הנכונה היא, להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו."

האמור בדב"ע נב/27-01 לעיל, נכון גם לעניינו של המערער. הועדה קבעה את העדר הפרפלגיה בהסתמך על בדיקת כח השרירים, אלא שבדיקה זו – לא נעשתה (רק) באופן ישיר, אלא (גם) בהסתמך על מסקנתה של הועדה מתוך התבוננות בתנועותיו של המערער ומתוך הסקת מסקנות על אי-שיתוף פעולה. כשהתעורר אצל הועדה חשד לחוסר שיתוף פעולה מצדו של המערער, עליה להודיע לו על כך, ולאפשר לו להגיב על אותו חשד.

חובת הנמקת הוועדה במקרה של ממצאים שונים ממצאי המומחה
הפסיקה קבעה כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה ועדה בנכה, שונים מאלה ששימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים, מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דייה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נד/22-01 המוסד – דוד כהן , פד"ע כז´ 54).

וכן:

"הלכה פסוקה היא שכאשר הממצאים של הועדה שונים מהממצאים שבחוות הדעת שהמציאה המערערת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה "העניינית והמנומקת" (דב"ע נא/122-99 פד"ע כ"ג 169, 170)."

"הועדה הרפואית לעררים פועלת כגוף מעין שיפוטי, ובתור שכזו עליה לנמק את החלטותיה הן כדי שהמבוטח ידע מה הן זכויותיו כלפי המשיב והן כדי לאפשר לערכאות הערעור לבחון את החלטתה (דב"ע מח/11-01 רג´פורקר נ´ המל"ל, פד"ע כ´ 116, 118)."

וכן:

"כשמובאת חוות דעת בפני ועדה רפואית, על הוועדה להתייחס התייחסות "עניינית ומנומקת" כמתבקש בנסיבות המקרה, וייתכן להתייחס אליה גם במילים קצרות. הסדר הטוב מחייב שהוועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות הדעת, ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת. (דב"ע ל/15-0 אשר ביטרמן נ´ המל"ל, פד"ע ב, 147; דב"ע נא/122-99 חיים רייזלר נ´ המל"ל פד"ע כג 169; דב"ע לד / 258-0 יגאל הנינג נ´ המל"ל, פד"ע ו, 225)".

בל 010473/05
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

17/11/2005

בפני: דיתה פרוז´ינין שופטת – ס´ שופטת ראשית

דן-יחיד

יעקב אברג´יל
בעניין:

המערער
י. תמרי
ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

המשיב
ק. גלבוע
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 123, לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה ביום 11/1/05, כי דרגת הנכות הרפואית של המערער בגין הפגיעה בעבודה מיום 23/5/99 היא 0% החל מ- 24/9/99.

2. במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור.

3. עיקר טענות המערער הם כי:

א. הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין, ולא נימקה את החלטתה.

ב. הוועדה לעררים לא התייחסה במפורט למכתבו הרפואי של ד"ר אינגבר, חרף הוראת בית הדין.

ג. על הוועדה לקבוע את אחוזי הנכות של המערער על-פי המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, ולא על-פי מצבו הנוכחי.

ד. הוועדה התעלמה מהעובדה שנבצר מן המערער לשוב לעבודתו. היה על הוועדה להפעיל את תקנה 15.

ה. יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר.

4. מנגד טוענת ב"כ המשיב כ:

א. הוועדה חייבת לבדוק את המערער. ברגע שהיא לא בודקת את המערער נופלת טעות משפטית בהחלטתה. ממצאי הוועדה בבדיקתה לא תאמו את ממצאי חוות הדעת, ובכך יצאה ידי חובה.

ב. קביעת דרגת נכות על פי מסמכים רפואיים ישנים אינה תואמת את מצבו של המערער היום, ועל כן אינה משקפת את מצבו.

5. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א. המערער עבד כדפס במכון הדפסות במשך שנים רבות, ונחשף לחומרים כימיים אשר גרמו לפריחות בעורו ולמחלת קונטקט דרמטיטיס.

ב. המערער הגיש תביעה למשיב להכיר במחלתו כמחלת מקצוע.

ג. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערער 20% נכות בגין מחלת מקצוע, עבור התקופה שמ- 24/5/99 ועד 23/9/99 ו- 0% נכות מ- 24/9/99.

ד. ערר לוועדה הרפואית לעררים נדחה.

ה. בפסק הדין שניתן בעניינו של התובע ביום 13.10.04 (בל 3090/02, כב´ השופטת א. אגסי) נקבע כי החלטת הוועדה לאקונית ביותר, ואין היא מנמקת מדוע נכותו של המערער נקבעה ל- 0%. עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית על מנת שתבדוק בשנית את כל הממצאים הרפואיים שהוצגו בפניה, ובפרט את חוו"ד של פרופ´ אינגבר, ותשקול מחדש את האישורים הרפואיים אל מול האבחנה הרפואית שנקבעה. הוועדה תנמק את החלטתה.

ו. בהחלטתה נשוא ערעור זה שבה הוועדה וקבעה כי:

”הוועדה עיינה בפסק הדין מ- 13/10/04. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים, עיינה בחוות דעתו של פרופ´ אינגבר שניתן בשנת 2000, על סמך הבדיקה מהיום הוועדה חוזרת על החלטה מ- 20/10/02, בבדיקה מהיום ……. (מילה לא ברורה, ד.פ.) עפ"י הבדיקה שבוצעה ב- 10/02, אין לקבל נכות”

6. מקובלת עלי במלואה טענת המערער כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין.

על חובת ההנמקה המוטלת על וועדה רפואית לעררים אין צורך להכביר מילים. מדובר בוועדה מעין שיפוטית אשר החלטותיה נתונות לערעור בפני בתי-הדין לעבודה מכוח סעיפים 123, 213, ו- 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995.

המטרה שבחיוב וועדה רפואית לנמק החלטתה זהה ביסודה לזאת שבחיוב הנמקת פסק-דין. ההנמקה נועדה לחייב את המחליט לבחון את עמדתו הוא, ליתן אפשרות לבחון את העמדה, הן לנוגע בדבר והן לערכאה שיפוטית גבוהה יותר – במסגרת של ערעור. וכבר אמר בית-הדין הארצי לעבודה כי:

"ללא הנמקה תהיה ההוראה שבסעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח – 1968, כמעט לפלסתר, במקרים רבים, רק במסגרת בדיקת ההנמקה, תהיה משמעות לערעור לפני בית-הדין הארצי לעבודה." עוד נפסק כי: "ההנמקה צריך שתהיה כזאת, שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך" (דב"ע לה/ 129-01 שריקי – המל"ל, פד"ע 206, 209, ההדגשה הוספה ד.פ.).

7. החלטת הוועדה מיום 20/10/02 היתה לקונית ביותר:

”נכותו לפי חלק ב´(2)(א) 0%”

אין ספק כי החלטה זו אינה עומדת בדרישות חובת ההנמקה, כפי שנפסק בפסק הדין מיום 13.10.04. ואולם גם לאחר שהוחזר עניינו של המערער לוועדה לעררים בשנית, גם אז לא נימקה הוועדה את החלטתה כנדרש. היה על הוועדה להסביר מדוע אינה מקבלת את האמור בחוות דעתו של ד"ר אינגבר, כך שהדבר יהיה ברור, ולא משתמע. הוועדה לא התייחסה גם לאישורים הרפואיים שהיו בפניה, כפי שנקבע בפסק-הדין.

8. מאחר שהוועדה דנה בעניינו של המערער פעמיים, קיים חשש כי תהיה נעולה על החלטתה. לפיכך יוחזר עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. הוועדה תבדוק את המערער ותפרט את החלטתה בעניין דרגת נכותו של המערער. הוועדה תתייחס לחוות דעתו של ד"ר אינגבר, ולכל האישורים הרפואיים שבפניה, ותנמק את החלטתה ביחס לחוות הדעת ולאישורים אלה. כמו כן תשקול את הפעלת תקנה 15 לנוכח טענת המערער כי אינו יכול לחזור לעבודתו.

לפני הוועדה לא יונחו ההחלטות הקודמות בעניינו של המערער.

הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום י"ד חשון, תשס"ו (16 נובמבר, 2005) בהעדר הצדדים.

דיתה פרוז´ינין, שופטת

לקביעת פגישה אישית עם עו"ד ינון תמרי מלאו את הטופס וניצור עימכם קשר בהקדם

8 + 6 =

יצירת קשר

טלפון: 03-9044401

כתובת: רח' מוטה גור 9, קומה רביעית, פארק אולימפיה, פתח תקווה
yinonta@gmail.com

שינוי גודל גופנים